מעוללות המשפט

עת"מ (חי') 64614-06-15 סיגלית כץ נ' עיריית חיפה

בין העירייה לבין חברה בבעלות העותרת נחתם הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, על חובות ארנונה. כעת מבקשת העותרת שביהמ"ש יצהיר כי המשיבה אינה יכולה לגבות את החובות הללו מהעותרת באופן אישי אם כי מהחברה עצמה או מהערבה בלבד, כאשר העותרת מסתמכת על הסכם הפשרה. בית המשפט דחה את העתירה וקבע שאין בסיס לטענה שבעקבות הסכם הפשרה יש לגבות את החוב אך ורק מהחברה או מערבה. שכן נוסחו המילולי של הסכם הפשרה אינו מגביל את העירייה לפנות אך ורק לחברה ו/או לערבה. החברה עצמה הפרה את הסכם הפשרה שכן לא שילמה אף אחד מהתשלומים עליהם התחייבה. ביהמ"ש המשיך וציין כי עתירה לבית משפט מנהלי יש להגיש בידיים נקיות ומי שמפר ואינו מכבד הסכם עליו חתם אינו יכול להסתמך על אותו הסכם שהפר. כמו כן, סעיף 8ג' לחוק ההסדרים מאפשר לרשות מקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי (חוב לתשלום ארנונה שחלף לגביו המועד להגשת השגה/ערר או ערעור או לאחר פס"ד חלוט) מבעל השליטה, ובלבד שנתקיימו הנסיבות העולות מסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה (סעיף המאפשר הרמת מסך לגביית חוב ארנונה מבעל השליטה). לכן אין מניעה לגבות את החוב באופן אישי מהעותרת.

ארנונה
עמ"נ (נצ') 21001-05-15 שטראוס גרופ בע"מ נ' מנהלת הארנונה של עיריית נצרת עילית

שאלת הסיווג הועלתה במקרה דנן לנכס שבו מצויים חומרי גלם המשמשים לייצור מוצרים. האם עליו להיות מסווג כתעשייה/מלאכה, לטענת המערערת או כחנויות ומסחר, כטענת ועדת הערר המשיבה. בית המשפט קיבל את הערעור ופסק כי העברת חומרי גלם מנכס אחד לאחר אינו נחשב כתהליך הפצה או שיווק וכך גם לא ניתן להחשיב נכס המחזיק חומרי גלם כחנות או מסחר. לדעת בית המשפט המבחן הוא תכלית הימצאות חומרי הגלם.

מקרקעין
עמ"נ (מצ') 24713-06-15 ברגות ואח' נ' ועדה מקומית ותכנון נצרת

בית המשפט נדרש לדון בשאלה מתי נקבע מועד "מימוש זכויות" לצורך חיוב בהיטל השבחה. האם ביום כריתת חוזה מכר המקרקעין או שלאירועים החלים לאחר כריתת החוזה יש השפעה על מועד "מימוש הזכויות" ?
בית המשפט ציין כי השאלה אינה קניינית או חוזית אם כי מעולמם של דיני המס. המחוקק רואה את מועד כריתתו של חוזה מכר כמועד בו התממשה ההתעשרות וכי לתוכנו של החוזה ולאירועי לאחר כריתת החוזה אין השלכה על מועד מימוש הזכויות. לא המאורעות לאחר הכריתה הם המגשימים את ההתעשרות, כי אם הכריתה עצמה.

ארנונה
עת"מ (נצ') 23762-09-15 מרדלר נ' מועצה אזורית מרום הגליל ואח'

העותרים טוענים כי הליך אישור צווי המיסים של ועדים מקומיים ע"י המועצה היה בלתי חוקי וזאת מאחר ולא התקבל אישור שר האוצר ושר הפנים להטלת הארנונה על ידי הועד המקומי. כמו כן טוענים כי הועד המקומי שינה את שיטת חישוב הארנונה באופן מהותי מכפי שהייתה נהוגה. ביהמ"ש פסק כי אישור שרים נדרש רק במקרה של הטלה ראשונה של ארנונה ולא במקרה של תיקון או שינוי בדרך שכבר קיימת. שינוי מתחייב שנעשה בדרך חישוב אינו שינוי המצדיק אישור שרים וכל במקרה זה החלטות המועצה לאשר את צווי המיסים של הוועדים המקומיים כדין ואינו מצריך אישור שרים.

ארנונה
עמ"נ (נצ') 48438-01-15 קיבוץ עין חרוד איחוד נ' המועצה האזורית גלבוע

המערערים טוענים לסיווג שגוי של נכסים שונים בתחומם. ביהמ"ש באומרו כי חוק ההסדרים רצה לקבוע קריטריונים אחידים וברורים בהטלת ארנונה וזאת על מנת ליצר וודאות ושיוויון בין הנישומים השונים. כפי שעולה מסעיף 8א' לחוק ההסדרים, בחישוב ארנונה יש להביא בחשבון את שטחו של הנכס, סוגו, מיקומו, ושימושו. סיווג הנכס צריך שייעשה בהתאם לשימוש שנעשה בו, כאשר תת סיווג יכול ויתחשב במיקומו של הנכס בתוך שטח השיפוט של הרשות המקומית. במקרה דנן, ישנו קושי מסוים הנובע מאורח החיים של התיישבות זו לעומת אורח חיים שאינו שיתופי, האם נכסים לדוגמת חדר אוכל יש לראותם כחלק ממבנה מגורים, שכן בתי המגורים קטנים יותר ואינם כוללים מטבח או לראותם כמסעדה. נראה כי ההכרעה צריכה להיות כך שאין לסווג את הנכסים השיתופיים כחלק ממבנה מגורים או "מבנה ציבור". הטעם לכך נעוץ במבחן השימוש בפועל שנעשה בנכס וכן הפרשנות הלשונית. מכאן התפנה ביהמ"ש לבחון סיווגו של כל אחד מהנכסים מושאי הערעור.

ארנונה
עת"מ (נצ) 48985-06-13 גדעון מונסטרקי נ' עיריית טבריה מנהלת הארנונה בעיריית טבריה

עיריית טבריה שלחה דרישת תשלום ארנונה בה סווגה אורווה כ – "מחסן לכל שימוש". בעתירה שהוגשה כנגד דרישת התשלום טענו העותרים כי לא קיים סיווג הולם לאורווה בצו הארנונה, ועל כן יש לפטור אותם מתשלום ארנונה. ביהמ"ש קיבל את העתירה, קבע כי אין סיווג הולם לאורווה בצו הארנונה של עיריית טבריה, ופסק כי יש לפטור את העותרים מתשלום. לגישתו, עקרון חוקיות המנהל אשר קובע כי אין לגבות מס ללא סמכות מפורשת בחוק, גובר על העובדה שהעותרים יופלו לטובה ביחס לנישומים אחרים.

ארנונה
עת"מ (נצ') 14037-01-15 עמיחי מלונות בע"מ נ' עיריית נצרת

המשיבה שלחה לעותרת דרישת תשלום ארנונה, אולם העותרת טוענת כי בין הצדדים נחתם בעבר הסכם המסדיר את חוב הארנונה. ביהמ"ש דחה את העתירה וקבע כי אין כל תוקף חוקי להסכם מכיוון שהוא כלל בתוכו תנאי מתלה אשר לא התקיים. כמו כן, ס' 338 ו – 339 לפקודת העיריות, המהווים דין מיוחד, מתירים לרשות למחוק חוב של נישום בכפוף לאישורם של הגופים המוסמכים לכך. סעיפים אלו גוברים על ס' 203(א) לפקודת העיריות, ואין כל תוקף לוויתור על חוב שנתן ראש העיר לעותרת ללא אישורו של גזבר העירייה. בנוסף, דחה ביהמ"ש את טענתה של העותרת בדבר "הבטחה שלטונית" שניתנה לה, וקבע כי לא הוכיחה את התנאים המצטברים לקיומה ואכיפתה של הבטחה שכזו.

היטלים
עת"מ (מרכז) 34218-12-13 שירותי בריאות כללית נ' מועצה מקומית גדרה

עתירה לביטול היטל סלילה שהושת על העותרת, בטענה כי פרויקט הסלילה מומן ע"י משרד התחבורה ובטענה כי גובה ההיטל אינו פרופורציונאלי ביחס לעלות הסלילה, ועל כן דינו של ההיטל בטל. ביהמ"ש דחה את העתירה וקבע כי אין חשיבות ליחס שבין עלות הסלילה וגובה ההיטל כיוון שההיטל אינו מיועד לכסות עלויות של פרויקט מסוים. בנוסף קבע בית המשפט, כי המשיבה נשאה בחלק מעלויות פרויקט הסלילה, ולכן המימון שסיפק משרד התחבורה אינו מהווה עילה לביטול ההיטל.

מקרקעין
ת"א (נצ') 24500-09-11 מרים לוי נ' אלדד גינו

התובעות גילו לאחר מותו של אביהן, כי הייתה בבעלותו חלקת מקרקעין בה עושה שימוש הנתבע. הן תבעו את פינויו וסילוקו של הנתבע, אשר טען כי קיימות לו זכויות במקרקעין והוא "הבעלים ביושר" מכוח חזקה של משפחתו במקרקעין, עוד בטרם נחקק חוק המקרקעין. ביהמ"ש קיבל את התביעה, ופסק כי הנתבע לא ביסס את זכותו החוקית במקרקעין, וכי טענותיו אינן מעמידות לו הגנה מפני פינוי וסילוק. יתר על כן, ביהמ"ש פסק כי זכותו של הנתבע במקרקעין נובעת מרישיון מכללא אותו קיבל הנתבע בחינם ורישיון זה בוטל על ידי הבעלים.

מקרקעין
רע"א 4890/15 אהרון אלוש נ' עיריית טבריה

המבקשים מעוניינים להפוך את החלטתו של בימ"ש קמא, אשר קבע כי הערכאה המתאימה לדון בסכסוך המקרקעין שבין הצדדים, שעניינו הסכמים בין הצדדים הנוגעים למקרקעין שאינם מוסדרים אך רשומים, היא בימ"ש השלום. ביהמ"ש קיבל את בקשת הרשות לערער, דן בה כאילו הוגש הערעור ודחה את הערעור. בפסיקתו קבע ביהמ"ש כי בכל הנוגע לסמכותו העניינית של בימ"ש בתביעות הנוגעות למקרקעין, יש להבחין בין זכות חוזית לזכות קניינית. בענייננו מדובר בזכויות חוזיות ששווין פחות מ – 2.5 מיליון ₪ ומכאן כי הסמכות העניינית בעניין זה נתונה לבימ"ש השלום. בכל הנוגע לסוגיות האחרות שהועלו, פסק ביהמ"ש כי גם הן יועברו לבימ"ש שלום בבחינת "הטפל הולך אחרי העיקר".

תובענות ייצוגיות
ת"צ 55186-05-13 מת און תעשיות פלדה 1972 בע"מ נ' עיריית חולון

ביהמ"ש קיבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד עיריית חולון. על פי התובענה, העירייה פיצלה חיובים באופן בו מרתף הנכס הוגדר כיחידת שומה בפני עצמה, וזאת בניגוד לצו הארנונה של העיירה. ביהמ"ש הגדיר את הקבוצה לעניין התובענה כ- "כל נישום המחזיק במבנה המשמש לתעשייה ו/או למלאכה בשטח העולה על 1000 מ"ר, ואשר המרתפים המצויים בו ומשרתים אותו חויבו ביחידות שומה עצמאיות ונפרדות".

ארנונה
עמ"נ (ת"א) 46446-05-15 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ

ערעור על ועדת ערר בנוגע לסיווגם של שני נכסים ריקים. האם יש לסווגם על פי ייעודם התכנוני הזול האפשרי בהתאם לתכנית בנין עיר, כדעת המשיבה או על פי היתר הבניה כדעת המערער. ביהמ"ש פסק כי סיווגו של נכס לצורכי חיוב ארנונה יהיה על פי השימוש שנעשה בו בפועל. במקרה בו הסיווג מתבקש עבור נכס ריק שלא נעשה בו שימוש בפועל, יש לבחון את השימוש החוקי הזול ביותר שמותר בו, הן על פי תוכנית בנין עיר והן על פי היתר הבניה. על השימוש הזול להיות מותר לנכס , אלמלא כזה אינו יכול להיחשב כסיווג חוקי.