האם הפטור מתשלום ארנונה שהוחל על בית כנסת תקף גם לחצר הסמוכה, ואיך התייחס בית המשפט לחיובי הארנונה של נכס שאינו ראוי לשימוש לאחר תקופת הפטור הראשונה?
האם יש להחיל את הפטור מתשלום ארנונה שחל על בית כנסת גם על החצר הסמוכה?
בפס"ד זה נדונה השאלה, האם יש להחיל את הפטור מתשלום ארנונה לבית הכנסת של המערערת, בהתאם לסעיף 5ג(ה)1א לפקודת מסי העיריה ומסי ממשלה (פיטורין) – 1938, גם על החצר הסמוכה לבית הכנסת.
בית המשפט פסק:
ההלכה היא, כי יש לתת לפטורים בפקודה פרשנות מצמצמת. מכאן, שבעוד שלצורך חיוב בארנונה חל על דרך הכלל העיקרון של הטפל ההולך אחרי העיקר, לצורך פטור מארנונה ניתן להפריד בין חלקי הנכס ועל כן אין לתת את הפטור לחצר הצמודה לבית הכנסת.
(עמ"נ 25360-01-16 עמותת ממעל ממש נ' מנהל הארונונה של עיריית תל אביב [פורסם בנבו])
כיצד יש לחייב נכס אינו ראוי לשימוש, לאחר תקופת הפטור הראשונה ולנוכח חריגות מהיתרי השימוש בנכס?
בפס"ד זה נדונה השאלה כיצד יש לחייב נכס הרוס/אינו ראוי לשימוש לאחר תקופת הפטור הראשונה, כאשר השימוש האחרון שהתבצע בו הינו בניגוד להוראות התכנוניות ואסור ע"פ דין.
בית המשפט פסק:
הפרשנות הנכונה והראויה היא כי הדיבור "השימוש האחרון" משמעותו השימוש האחרון שנעשה בנכס ובלבד שהוא עולה בקנה אחד עם הוראות הדין במועד הטלת החיוב.
פרשנות הגורסת כאילו "השימוש האחרון" כולל גם שימוש שאינו תואם את הדין במועד הטלת חיובי הארנונה, עלולה להוביל למצב בו העירייה מחייבת את בעל הנכס בגין שימוש ערטילאי שממילא אין הוא יכול לממש גם אם הנכס היה הופך לראוי לשימוש.
(עמנ (ת"א) 15095-10-16 חברת המגרש המוצלח בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו [פורסם בנבו])
