מדוע יש להקפיד על הגשת השגות בזמן, מה פסק בית המשפט במקרה שבו בית תוכנה סווג כ"עסקים ומשרדים" ואיך יושבה טביעה בגין השבת היטלי פיתוח שנגבו ע"י תאגיד המים?

האם העירייה יכולה לחייב בהיטלים מחוץ לתחום השטח התכנוני שלה? ומה פסק בית המשפט בסוגיית סיווג משרדי חברות תעשיה?

האם הפטור מתשלום ארנונה שהוחל על בית כנסת תקף גם לחצר הסמוכה, ואיך התייחס בית המשפט לחיובי הארנונה של נכס שאינו ראוי לשימוש לאחר תקופת הפטור הראשונה?

מה קורה כאשר קיים היתר בנייה רק לחלק מהבניין ואילו קומות נוספות נבנו ללא היתר? האם העירייה יכולה לגבות הוצאות גביה שונות מהוצאות הקבועות בפקודת המיסים (גבייה) כשמדובר בהוצאות בגין מכתב התראה מעורך דין?

האם הוצאה לאור של עיתון היא בבחינת "ייצור תעשייתי"? האם חובה על מועצה מקומית לפנות אשפה של מפעל? ולמה חויבה עיריית קריית אונו לקזז מיליוני ₪ של היטלי השבחה?

צו עשה זמני יינתן רק במקרים חריגים וכאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת

למבקשת אין זכות קנויה להמיר את תשלום ההיטלים בערבות בנקאית, והמשיבה אינה חייבת לקבל ערבות כזו כנגד מתן האישור הדרוש למבקשת בקשר עם היתר הבנייה. תשלומי אגרות והיטלי פיתוח הם  מקור תקציבי לפעילותה של המשיבה בנושאי תשתית והיא אינה יכולה לממן פעילות זו, שמטבעה היא עתירת הון, אלא כשבקופתה סכומים ששולמו לה ולא ערבויות – בנקאיות או אחרות – שהופקדו אצלה.

(עת"מ  35245-09-16‏ ‏ אנרגיה משולבת מתקדמת בע"מ נ' עיריית חדרה)

מחסן של מפעל, שאינו בצמידות פיזית למפעל, יכול להיחשב כנלווה אליו ומשרת אותו ויקבל סיווג זהה!

צמידות גיאוגרפית אינה הקריטריון היחיד לצורך קביעת סיווגו של מחסן המשרת ונלווה למפעל שסיווגו "מלאכה ותעשייה" ויש לתת למונח "נלווה" פרשנות מהותית ותכליתית.

(עמנ (ת"א) 7469-12-15‏ ‏ נידיץ את גלרט בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית חולון)

מ.א. מטה אשר ניסתה למנוע פטור מארנונה לבניינים שנהרסו או ניזוקו!

המועצה ניסתה להחיל את התיקון שנעשה לס' 330 בפקודת העיריות על מועצות אזוריות ובכך לקצר את פרק הזמן בו ניתן לקבל פטור. ביהמ"ש קבע כי אין בסיס משפטי או חוקי לפעולת המועצה ופסל אותה.

[עתמ (חי') 21737-12-15‏ ‏ רוזיאלה אחים בע"מ נ' מועצה אזורית מטה אשר].

ארנונה
תאק (י-ם) 63031-12-13‏ ‏ עירית ירושלים נ' מיכאל בן-חמו
תביעות כנגד חברה, פסקי דין ואף הליכי הוצל"פ, לא סייעו לעירייה לגבות את חובות הארנונה. עקב כך הוגשה תביעה כנגד בעלי החברה מכוח ס' 8(ג) בחוק ההסדרים המטיל חבות בארנונה על בעל חברה בהתקיים 5 תנאים מצטברים. ביהמ"ש פסק כי התביעה התיישנה ודחה אותה. המועד בו התגבשו כל התנאים של ס' 8(ג) הוא המועד בו "נולדה עלית התובענה". העירייה לא הוכיחה כי מועד הפסקת פעילות החברה נכנס בגדרי תקופת ההתיישנות. יתרה מזאת, הליכי הסרק בה נקטה העירייה אל מול החברה לאורך השנים מעידים כי לא עמדה בתנאים שמציב ס' 8 לחוק ההתיישנות ואין כל סיבה לדחות את המועד ממנו מתחילה תקופת ההתיישנות להימנות. העובדה שהנתבע לא הודיע על הפסקת החזקה בנכס לא פוטרת את העירייה מלבדוק זאת בעצמה.

ארנונה
עת"מ (חי') 64614-06-15 סיגלית כץ נ' עיריית חיפה

בין העירייה לבין חברה בבעלות העותרת נחתם הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, על חובות ארנונה. כעת מבקשת העותרת שביהמ"ש יצהיר כי המשיבה אינה יכולה לגבות את החובות הללו מהעותרת באופן אישי אם כי מהחברה עצמה או מהערבה בלבד, כאשר העותרת מסתמכת על הסכם הפשרה. בית המשפט דחה את העתירה וקבע שאין בסיס לטענה שבעקבות הסכם הפשרה יש לגבות את החוב אך ורק מהחברה או מערבה. שכן נוסחו המילולי של הסכם הפשרה אינו מגביל את העירייה לפנות אך ורק לחברה ו/או לערבה. החברה עצמה הפרה את הסכם הפשרה שכן לא שילמה אף אחד מהתשלומים עליהם התחייבה. ביהמ"ש המשיך וציין כי עתירה לבית משפט מנהלי יש להגיש בידיים נקיות ומי שמפר ואינו מכבד הסכם עליו חתם אינו יכול להסתמך על אותו הסכם שהפר. כמו כן, סעיף 8ג' לחוק ההסדרים מאפשר לרשות מקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי (חוב לתשלום ארנונה שחלף לגביו המועד להגשת השגה/ערר או ערעור או לאחר פס"ד חלוט) מבעל השליטה, ובלבד שנתקיימו הנסיבות העולות מסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה (סעיף המאפשר הרמת מסך לגביית חוב ארנונה מבעל השליטה). לכן אין מניעה לגבות את החוב באופן אישי מהעותרת.

מים
הפ (חי') 10538-07-10 גלי גיל מרכז לספורט ונופש בקרית מוצקין בע"מ נ' פלגי מוצקין בע"מ

בית המשפט נתבקש לתת פסק דין הצהרתי על פיו תאגיד המים מחויב להסכם שנחתם בין המבקשת לבין העירייה. בית המשפט דחה את התביעה וציין כי מטרת חוק תאגיד המים והביוב הינו להביא לשינוי במשק המים, כאשר בסיס החקיקה עומד על שני קווים מנחים: 1. עקרון האחדות- מנגנון אחיד וארצי אשר הוא בלבד מוסמך לקבוע את תעריפי המים לכלל הצרכנים בישראל, וכל תאגיד מים יהיה חייב לגבות על פי תעריפיו בלבד. 2. עקרון העלות הריאלית של מחירי מים המסופקים לצרכן. על פי אלו, הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים מהווה פגיעה בעיקרון השוויון בין המבקשת לבין צרכנים אחרים.

ת"צ (ת"א) 60430-01-12 אספאידה בע"מ ואח' נ' עיריית תל אביב

"תביעה ייצוגית לעניין סיווג מכוני קוסמטיקה. בית המשפט תחילה דן באישור התובענה הייצוגית עצמה, וטען כי גם אם אושרה תביעה ייצוגית, הכול עדיין פתוח והנתבעת יכולה להוכיח שלא היה מקום לקבל את התביעה הייצוגית. לעניין הסיווג קבע בית המשפט שהעירייה לא ביססה דיו טענתה כי ראוי לסווג את מכוני טיפוח הציפורניים כבניינים שאינם משמשים למגורים ולא ראוי לסווגם כבתי מלאכה, בהתאם לטענת התובעים."

ע"א (י-ם) 1926-03-15 עיריית מודיעין עילית נ' משה עידן

"מעשה בשני נכסים במודיעין. האחד, דירה אשר פוצלה ל-6 יחידות דיור. השני, נכס אשר ניתנה בגינו הנחה בתשלום הארנונה. לגבי הנכס המפוצל, בית המשפט בחן את ההיבט העקרוני והן את ההיבט הראייתי בפסקו כי אין לקבל מצב שבו אדם עובר עבירה, מפצל את הנכס ליחידות דיור שונות, וכופה בדרך זו על הרשות המקומית לשנות רישומיה ולהתאימם להפרת החוק שנעשתה..."

עתמ (חי') 25136-12-14 כרמית אסולין נ' עירית נהריה

עתירה שעניינה ביטול דרישת ארנונה רטרואקטיבית שנשלחה לעותרת בגין אחזקת נכס מסחרי, לאחר שניסיונותיה של העירייה לגביית הארנונה מבעלת הנכס העלו חרס. על אף שהעירייה עודכנה כי החזקה עברה לעותרת, המשיכה העירייה בכל השנים לחייב את בעלת הנכס בלבד, אליה שלחה את כל דרישות החוב וזאת בהסתמך על הסכמי השכירות כי בעלת הנכס תישא בתשלומי הארנונה, והעותרת תשלם לה סכום חודשי קבוע. ביהמ"ש קבע באומרו כי העירייה מנועה מכוח כלל ההשתק השיפוטי ומחובת ההגינות המוטלת עליה, מלטעון טענות הסותרות את עמדתה בכל ההליכים עד היום, בהם טענה כי בעלת הנכס היא החייבת במס. העירייה המשיכה לחייב רק את בעלת הנכס וזאת למרות שקיבלה הודעה על שינוי המחזיקים וידעה את תוכן ההסכמים. חובת ההגינות משתיקה אותה מלטעון שלאחר שכשלו מאמציה לגבות מבעלת הנכס, ולאחר קבלת ועדת הערר, כי החייבת האמתית הינה העותרת. העירייה בחרה לחייב את בעלת הנכס ועמדה על חיובה בכל ההליכים שננקטו. ניסיונותיה הכושלים של העירייה לגבייה מול בעלת הנכס אינם מקנים לה אופציה להטיל חיוב רטרואקטיבי על העותרת.

עמ"נ 15815-01-15 עיריית חיפה נ' זליבנסקי.
"מבדיקה יזומה של העירייה לבחינת סיווג הנכס, נמצא חדר בבית מגורים המשמש לצרכי עבודתה של אשת המערער כעו"ד. העירייה החליטה לפצל את כלל שטח הנכס ואת החדר בו נעשה שימוש למשרד ולחייבו בנפרד כעסקים. ביהמ"ש שנדרש לסוגיית הסיווג, גורס כי עליו להתערב רק במקרים של חוסר סבירות קיצונית בהחלטה של הרשות המנהלית המקצועית. מאחר ולא הובאו לפניו ראיות שונות מאלו שהובאו אל מול ועדת הערר, נראה כי על פי מבחן השימוש, עיקר השימוש בנכס מתבצע למגורים ולאו דווקא משמש כמרכז העשייה של עורכת הדין. על כן, העבודה מהבית הופכת לטפל כאשר העיקר משמש למגורים."