תאגידי ביוב ומים: מהפן המשפטי אל הפן הצרכני

מאת: עו"ד ערן דרורי

א. מרוץ הסמכויות בין תאגיד המים והביוב לרשות המקומית

חוק תאגידי מים וביוב נחקק בשנת 2001 בעקבות החלטתה של רשות המים לערוך רפורמה במשק המים הישראלי. מאז ועד היום הוקמו מכוחו 55 תאגידי מים וביוב.
לפני חקיקתו של חוק תאגידי מים וביוב, נוהלו משקי המים והביוב במסגרת הרשויות המקומיות ולצורך כך נקבעו למשקי המים והביוב (משק סגור) מקורות מימון ייעודיים: היטלי פיתוח (הקמה), אגרות הביוב (תחזוקה ושיקום) ואגרות צריכת המים (תחזוקה ושיקום). מטרתם הייתה הבטחה, שהכנסות הנובעות מגבייתן, ישמשו לצורך התקנת תשתיות, שדרוגן, שיקומן או תחזוקתן השוטפת. אולם הלכה למעשה, ההכנסות הייעודיות מהיטלי הפיתוח ומהאגרות השוטפות זרמו לקופתה הכללית של הרשות ושימשו אותה כמקור הכנסה נוסף להקלת תזרים המזומנים של הרשות.

מצב זה בו ההכנסות האמורות לשמש בעתיד להשקעות ושיפור התשתיות, מנוצלות למטרות אחרות, הביא לכך כי במספר ניכר של רשויות מקומיות, נוצרו גירעונות משמעותיים בפעילות משקי המים והביוב והוא היווה טריגר לחקיקתו של חוק התאגידים. תכליתו המובהקת של החוק, היא להוציא מידיה של הרשות המקומית את השליטה בהכנסות הייעודיות האמורות לשמש לטובת מערכות המים והביוב, ולמנוע את "הטמעתן" בקופתה הכללית של הרשות. לשם כך, קובע החוק הפרדה מוחלטת של משקי המים והביוב באמצעות הקמת חברה, ישות משפטית נפרדת, אליה יועברו כל הסמכויות של ניהול משקי המים והביוב.

מטבע הדברים, כאשר הופרדה פעילותו של משק המים והביוב מהפעילות המוניציפאלית של הרשות המקומית, התעוררו לא מעט גורמים מוסמכים ברשות למציאות חדשה של אי-וודאות, כאשר אלה נאלצו להיפרד מהכנסות בסכומים גבוהים - תשלומי ההיטלים והאגרות השוטפות, אשר "זלגו" לקופה הכללית של הרשות.

הישועה כך התברר, הגיעה דווקא ממקור לא צפוי. מחוק התאגידים עצמו.

חוסר בהירות ומחלוקת משפטית בחוק הנוגעת ליחס בין סעיפים 12 ו-139 לחוק, מאפשרים לכאורה לרשות המקומית, לגבות דרישות תשלום שהוצאו על ידה טרם הקמת התאגיד וכן להוציא דרישות תשלום של היטלי מים וביוב לאחר הקמת התאגיד, כל עוד העילה נוצרה בטרם הקמתו.

סעיף 12 לחוק קובע:

"(א) כל תביעה שהייתה תלויה ועומדת מטעם הרשות המקומית או נגדה לפני יום תחילת פעילות החברה... וכן כל עילה של תביעה... יוסיפו לעמוד בתוקפן כאילו לא נעשתה העברה האמורה".

סעיף 139 לחוק, שכותרתו "ביטול סמכויות הרשות המקומית", קובע:

"(א) החל ביום תחילת פעילות החברה תהיה כל אחת מן הרשויות המקומיות שבתחום החברה... משוחררת מחובותיה... ויינטלו ממנה סמכויותיה על פי כל דין בכל הנוגע לאספקתם ולהטלה ולגביה של תשלומי חובה בקשר אליהם..."

משרד הפנים והרשות המקומית, סבורים אם כן, כי הרשות המקומית מוסמכת לגבות דרישות תשלום שהוצאו על ידה טרם הקמת התאגיד וכן להוציא דרישות תשלום של היטלי מים וביוב לאחר הקמת התאגיד, כל עוד העילה נוצרה בטרם הקמתו. מנגד, רשות המים ומשרד האוצר סבורים, כי אין בידה הסמכות.

הלקונה בחוק התאגידים, מותירה לכאורה, סמכות מקבילה לגביית היטלים הן מצד הרשות המקומית והן מצד התאגיד. הותרת סמכות מקבילה זו על כנה מביאה למצב של אי-בהירות, ויוצרת בשטח מרוץ סמכויות על הוצאת דרישת התשלום וגביית הכספים, תוך חשיפה לחיובים כפולים (מצד הרשות ומצד התאגיד). ואמנם, במסגרת עבודתנו, אנו נתקלים לא אחת בדרישות תשלום בסכומי עתק שהוצאו על ידי הרשות מספר שנים לאחר הקמת התאגיד, לכאורה, בגין עילה שנוצרה טרם הקמתו – עילה שהרשות בעצמה מתקשה לזכור ולהביא אסמכתאות בגינה. לא למותר לציין כי התאגיד, אינו מכיר בדרישה מעין דא ואף מבהיר בפנינו כי הוא יוציא דרישה משלו.

סוגיה זו, נבחנה על ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (כלכלי-פיסקלי), מר אבי ליכט, אשר נתן את חוות דעתו בנושא (חוות הדעת מיום 11.3.2013) במסגרתה נקבע:

1. מיום הקמת התאגיד, ניטלות מהרשויות המקומיות הסמכויות בנוגע להיטלי מים וביוב ומועברות לתאגיד. מדובר הן על סמכות הוצאת דרישת התשלום והן על סמכות גביית דרישות תשלום שהוצאו לפני הקמת התאגיד או לאחר הקמתו, גם אם הן נובעות מעילות שנוצרו לפני הקמת התאגיד.
2. עם זאת, מכוח עקרון הבטלות היחסית נקבע, כי דרישות תשלום ששולמו עד למועד פרסום חוות הדעת, יוותרו בידי הרשות המקומית. דרישות תשלום שהוצאו וטרם שולמו לא ייגבו, אלא יועברו בצורה מרוכזת מהרשות המקומית לתאגיד.

מנכ"ל משרד הפנים, מר יגאל צרפתי, אימץ את חוות הדעת והוציא בהתאם (ביום 4.11.2013) הנחיה אל הרשויות המקומיות בתוספת הבהרה, כי אם וככל שהסוגיה תתעורר בערכאות משפטיות, עמדה זו היא אשר תוצג על ידי המדינה.

ב. ההיבט הצרכני

עם כניסתו לתוקף של חוק תאגידי המים, והקמתם של התאגידים, נאלץ הצרכן הישראלי להתמודד עם מציאות שונה מזו שהכיר, מציאות אשר הציגה בפניו אתגרים בכל הנוגע להתנהלות אליה הורגל ולסכומי החיוב אותם נדרש לשלם. התלונות הנפוצות שהגיעו אל המועצה הישראלית לצרכנות, נגד תאגידי המים והביוב השונים נסובות סביב שלוש נק' מרכזיות:

1. תשלום סכומים מופרזים בחשבון המים כתוצאה מאי עדכון מספר הנפשות בדירה.
2. חשבון גבוה משמעותית מהרגיל, שנובע מנזילת מים בצריכה הפרטית או המשותפת.
3. חשבונות מים מנופחים.

בהתאם לכללי התעריפים ותעריפי המים, כל נפש המוכרת ביחידת דיור זכאית ל- 7 מ“ק לחודשיים בתעריף הנמוך 8.89 ₪ (למ"ק, כולל מע"מ). כל כמות שנצרכת מעל הכמות הנ“ל תחויב בתעריף הגבוה 14.31 ₪.
בנוסף הוגדרו מס' כללים הנוגעים לאופן חישוב החיוב של הצרכנים:

1. יש לשים לב כי מספר הנפשות כפי שמופיע בשובר לתשלום זהה למספר הנפשות המתגוררות ביחידת הדיור בפועל.
2. לא ניתן לדווח כי אדם מתגורר ביותר מיחידת דיור אחת.
3. במידה ולא נתקבל עדכון כאמור, יראו כאילו מתגוררת בנכס נפש אחת בלבד.
4. במקרה של נזילה סמויה ברשת המים הפרטית של הצרכן, יחויב הצרכן בתעריף מיוחד, שמאפשר להקל במידת מה על הצרכן ולזכותו בחלק מחיובי המים בגין כמות המים שמוערכת ככמות של הנזילה הסמויה.
5. צרכן שכמות המים המחויבת שלו חריגה מהרגיל ואיתר נזילה סמויה ברשת המים הפרטית, יגיש לתאגיד המים והביוב העירוני, בקשה להפחתת החיוב בגין נזילה סמויה ובלבד שיציג אסמכתא על כך שתיקן את הנזילה בעצמו או על ידי איש מקצוע.
6. הצרכן יחויב בעד הכמות שמעל הצריכה הממוצעת לחודש (הערכה של כמות המים המבטאת את הנזילה), בהתאם לתעריף מיוחד, מופחת.

בין השנים 2006-2014 תעריפי המים זינקו בכ-300%, מ-2.23 ₪ למ"ק ל-8.89 ₪. העלייה הדראסטית בתעריפים נעוצה בכמה סיבות ונעשתה באופן הדרגתי. ראשית, הרפורמה בגביית המים החלה ב-1 בינואר 2010 עם התייקרות מידית של 25%. בד בבד, בוטלה מדרגת התשלום האמצעית ואף הוטל קנס גבוה על חריגה מהמכסה, מה שהוביל לכך שהצרכנים מגיעים מהר מאוד לשלב החריגה מהתעריף הנמוך ומשלמים קנסות גבוהים בגין חריגות אלו [נכון להיום ישנה מכסה בסיסית קטנה של 3.5 קוב לנפש, לחודש, בתשלום של 8.89 ₪. כל חריגה ממנה מקפיצה את המחיר ל-14.31 ₪].

שנית, מאז נחקק החוק הוקמו 55 תאגידים, כאשר לכל אחד מהם עלויות תפעול נפרדות (שחלות על הצרכן). מבקר המדינה קבע כי ריבוי תאגידי המים מגדיל את הוצאות התאגידים בכ-500 מיליון וציין כי צמצום מספרם עשוי להפחית את התעריף בכ-7%.יתרה מכך, תאגידי המים והביוב הם חברות ולכן מתבצעת גבייה של מע"מ על המים הנצרכים.

שלישית, הצרכן הפרטי סופג את סבסוד ההקלות שקיבלו בזמנו התעשיינים והחקלאים. ובנוסף נרשמה עליה משמעותית במחירי האנרגיה והגדלת היקף המים המותפלים.


החיובים הכפולים אליהם נחשף הציבור וכן הזינוק בתעריפי המים שלך הצרכנים הפרטיים, גררו ביקורת ציבורית רחבה בנוגע לשאלת נחיצותם ויעילותם של תאגידי המים כספקי שירות ציבורי בסיסי.

* האמור במאמר לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים כאלה או אחרים או להימנעות מהם. כל המסתמך על האמור בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד והאחריות לכל תוצאה, ישירה או עקיפה, בשל הסתמכות על האמור, תחול על המשתמש בלבד.