הגביה המנהלית והתיישנות חובות לרשות מקומית

מאת: עו"ד אריה סער

סוגית הגביה המנהלית והסמכויות של הרשויות המקומיות לגבי השימוש בה מעוררת מחלוקות רבות מול הרשויות המקומיות, הן לגבי חובות ישנים והן לגבי חובות השנויים במחלוקת. מתווספת לה גם שאלת ההתיישנות של חובות והסמכויות של הרשות המקומית לגבות חובות אלו.

משרדנו הוביל את הסוגיה של גביית חובות השנויים במחלוקת עד בית המשפט העליון. בע"מ 8810/10 פרטנר תקשורת נ' מועצה אזורית תמר, קיבל בית המשפט העליון את עמדתנו וקבע תקדים משפטי, כי לרשויות מקומיות אין סמכות לחלט כספים בגין חוב שנוי במחלוקת אלא, לכל היותר לרשום עיקול על הכספים. במילים פשוטות, לרשות מקומית אין סמכות לפנות לבנק ולהורות לו להעביר לה כספים מחשבונו של מחזיק בנכס, שלא שילם חוב השנוי במחלוקת ומתנהלים לגביו הליכי השגה, ערר או ערעור. הלכה זו מדגישה את חשיבותם של נקיטת הליכים כדין במועד הקבוע בחוק, נגד כל דרישת תשלום של רשות מקומית כדי לשמור על הזכויות החוקיות של מי שנדרש לשלם.

עד לקביעת הלכה זו, רשויות מקומיות פעלו וגבו בכוח גם כספים שלא היו מגיעים להם במיליוני ₪ מחשבונות הבנקים של האזרחים. הבנקים העדיפו לקיים את צווי העירייה שנראו בעיניהם כחוקיים ואף דחו דרישות של בעלי החשבון שלא להעביר כסף לעירייה.
לאור ההלכה החדשה, החלו רשויות רבות להגיש תביעות משפטיות בגין חובות שנצברו לאורך שנים. במקרים מסוימים, התעוררה שאלת ההתיישנות של החובות. רשויות רבות נוהגות לשלוח מידי פעם התראות ממוחשבות בצבע אדום על חובות שלא שולמו. הן ראו בכך שימור הזכות ועצירת מירוץ זמן ההתיישנות החובות. בתי המשפט פסקו פסיקות לא אחידות בנושא והבלבול היה רב והרשויות גבו סכומי כסף רבים שלא הגיעו להן.

הסוגיות הללו הגיעו לבית המשפט העליון.

ברע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עירית נצרת עילית קבע בית המשפט העליון, כי תקופת ההתיישנות חלה גם על הליכי גביה מנהלית ורשות מקומית לא מוסמכת לשבת בחיבוק ידיים ולהפעיל גביה "פסיבית".

לאחרונה פסק בית המשפט העליון גם בשאלת התיישנותה של תביעה משפטית לאחר שננקטו הליכי גביה מנהלית. בפסק דין תקדימי רע"א 4302/16 פרידמן צבי נ' עירית ירושלים קבע בית המשפט כי הליכי גביה מנהלית אינם עוצרים את מרוץ ההתיישנות של חובות לענין הגשת תביעה משפטית יותר משבע שנים לאחר היווצרות החוב.

בית המשפט הדגיש שאין הוא עוסק בהתיישנות של הליך גבייה מינהלית. שם בדרך כלל התקופה בה נוהלה תביעה משפטית שנמחקה ולא נדחתה תגרום להארכה מקבילה במירוץ ההתיישנות.

לאור התנהלות הרשויות, הוציא היועמ"ש לממשלה הנחיה מספר 7.1002 שנכנסה לתוקף בנובמבר 2012 בענין גבייה מנהלית לפי פקודת המיסים (גבייה) והקובעת פרקי זמן של שיהוי האוסר גבייה מנהלית אם הרשות זנחה את הגבייה למספר שנים.

היועמ"ש קבע כי הזמן הסביר להפעלת הליך גביה מנהלי הוא שלוש שנים, למעט במספר חריגים שפורטו בהנחיה. מעבר לכך חל שיהוי. כלומר, טענת שיהוי תעמוד לחייב כנגד הליכי גביה שהופעלו נגדו לאחר שחלפו שלוש שנים שהוא לא שילם ולא ננקטו נגדו הליכי גביה קודם לכן. יחד עם זאת עומדת לרשות הזכות להגיש תובענה לבית המשפט על חוב זה לפני תום תקופת ההתיישנות(שבע שנים).

בעניין זה אנו מפנים את תשומת הלב, להליך הגביה המותר על פי החוק. הרשות חייבת לשלוח לחייב התראה בכתב בדואר רשום או מסירה אישית על כוונתה לפעול נגדו לפי פקודת המיסים גביה, לגביית חוב הרשום בספריה על שמו. לחייב יש 15 יום לפנות לבית המשפט ולעצור את הליך הגביה. אם הוא לא פונה לבית המשפט במהלך 15 יום, הוא חשוף לעיקול מיידי של מטלטלין שלו ואף לקיחה שלהם למחסן של הרשות המקומית ומכירתם, או לעיקול כספים מחשבון הבנק שלו והטלת עיקולים על רכוש אחר שלו, לרבות על מכונית ו/או נכס מקרקעין וחילוטם או מכירתם באמצעות ההוצאה לפועל.

הדרך למניעת אירועים כאלה היא, לא להתעלם מהדרישה אלא להגיש השגה/ערר או עתירה נגד דרישה השנויה במחלוקת ולשלם סכום מינימלי שאינו שנוי במחלוקת (אם קיים, לא בהכרח את כולו). לאחר התשלום, קמה הגנה חוקית נגד הליכי גביה מנהלית וזמן לנהל בשיקול דעת את המאבק בדרישה המופרזת. ואף להגיע להסדר תשלומים נוח לגבי חוב שיסוכם עליו.

בשנה האחרונה, הגיע אלינו מקרה של אזרח דל אמצעים, שהנכס היחיד שלו זה חשבון בבנק הדואר, שקיבל הודעה כי החשבון שלו חסום עקב דרישה של רשות מקומית מסוימת על סך של 1200 ₪.האזרח מסר לנו שאכן התגורר בעיר זו לפני 13 שנים אך הסדיר את כל חובותיו לפני שעזב את העיר ומאז אין לו מקום מגורים קבוע עקב מצבו הכלכלי.

בדיקה שלנו העלתה שהעיקול נעשה ע"י חברת גביה חיצונית, שכפי הנראה "קנתה" תמורת עמלת גביה את כל החובות הישנים הרשומים בספרי העירייה על שם אנשים פרטיים/חייבים קטנים ופעלה נגדם בשיטת מצליח, תחת ההנחה שאנשים כאלה הם חלשים, לא יודעים להתמודד מול מוסדות ולא יפנו לעו"ד לטיפול בדרישה מאחר ועלותו עשויה להיות גבוהה מתשלום הדרישה ויעדיפו לשלם מהפחד והלחץ של העיקול. כך, גבו מיליוני ₪ מאזרחים כאלו.

אנו פנינו בשמו של האזרח לעירייה ודרשנו פירוט של מקור החיוב. לאחר התעקשות שלנו, הבאנו לביטול הדרישה ומחיקתה.

המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברים אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.